לבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בענייני נישואין בגירושין וזאת מכוח הוראות סעיף 1 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג – 1953.

במסגרת תביעת הגירושין ניתן לכרוך מספר נושאים בתביעת הגירושין: חלוקת רכוש לרבות פירוק שיתוף בדירת המגורים ומשמורת וזמני שהות. מדובר בעניינים בהם גם לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לדון ובעקבות כך קיים "מרוץ סמכויות" בים הערכאות השונות והסמכות תינתן למי שהכריעה ראשונה לעניין הסמכות היא זו שתדון בתיק ועל הערכאה השנייה לכבד החלטה זו למעט טעמים מיוחדים.

מכוח סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני לדון בענייני גירושין ונישואין, ניתן להגיש תביעות תביעת גירושין, תביעה לשלום בית, תביעה למדור ספציפי ותביעה למתן כתובה רק בבית הדין הרבני.

נושא כריכת מזונות אישה וילדים בבית הדין הרבני הינה מורכבת במעט ואינה באופן אוטומטי. אם האישה הגישה תביעת מזונות לבימ"ש לענייני משפחה, הבעל לא יכול אחריה לכרוך במסגרת תביעת הגירושין בבית הדין הרבני את עניין המזונות. תנאי הקדימות הכרונולוגית חייב להיות תמיד. הפסיקה קבעה שלושה תנאים (מצטברים) שעל הבעל להוכיח כדי לכרוך מזונות לתביעת גירושין בביה"ד הרבני.

תביעת הגירושין של הבעל צריכה להיות כנה, כריכת המזונות בתביעת הגירושין נעשתה כדין, כריכת המזונות בתביעת הגירושין הייתה כנה.

שלושת התנאים נקבעו לגבי מזונות, אך הם תקפים גם לגבי כריכת רכוש. מספיק שתנאי אחד לא מוכח ואין סמכות לביה"ד הרבני לדון במזונות שנכרכו לתביעת הגירושין.

כה.