בית המשפט לענייני משפחה נוסד בשנת 1995 מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – במטרה לדון בהיבטים השונים של הסכסוך המשפחתי כגון – משמורת, חלוקת רכוש, מזונות ילדים ואישה, ירושות וצוואות וכיו"ב.

המטרה שהוראות חוק בית המשפט לענייני משפחה באו להגשים הינה לרכז בערכאה מקצועית אחת את כלל המחלוקות שבין בני משפחה אחת, מתוך רצון להיעזר באנשי מקצוע מתאימים.

כדי להגשים את מטרת החוק קובצו סמכויות שיפוט שונות הקשורות למחלוקות בין בני משפחה לערכאה אחת.

נקבעו סדרי דין ודיני ראיות מיוחדים, המבקשים להתמודד עם יחסי האמון המיוחדים השוררים בתוך המשפחה. הוקמו מסגרות טיפוליות אשר מסייעות לבית המשפט המקצועי בהכרעותיו (יחידות הסיוע).

בית המשפט ייעד שופטים שידונו בכל ההליכים המשפטיים מתחילתם ועד סופו , אפשר לגורמים מקצועיים וטיפוליים להשתלב בהליך המשפטי , חוקק חוקים ותקנות שבין היתר מעניקים שיקול דעת נרחב לבית המשפט ומאפשרים לסטות מהפרוצדורה המשפטית בבתי משפט אזרחיים (כגון: גילוי מסמכים מוקדם, הצגת ראיות שאינן קבילות בבית המשפט רגיל וכיוצ"ב) וכן שופטים בעלי ידע וניסיון מקצועי בתחום המשפחה.

התפיסה הבסיסית היא משפחה אחת – בית משפט אחד – למעשה "שופט אחד למשפחה אחת".

הרעיון של שופט אחד למשפחה אחת הוא שאותו שופט יכיר את שורשי הסכסוך בתא המשפחתי, ויכיר את הנפשות הפועלות.

בית המשפט לענייני משפחה איננו דן בענייני נישואין, גירושין, שלום בית ומתן גט וזאת בשל העובדה שמדובר בנושאים שהינם בסמכותם הייחודית של בתי הדין הרבניים.